אודות

כילדה קטנה, שנים רבות לפני שהתוודעתי למושג "פזמונאות", הייתי מאזינה לתקליטים תוך כדי שינון מילות השירים שהיו מצורפות לכיס הקרטון שבו היה טמון הויניל.
זה היה טקס קבוע, כמעט מדיטטיבי, ובעיקר – מאוד פרטי.
כשנתקלתי במילה שלא הכרתי – הייתי מנחשת את משמעותה תוך הסתמכות על המצלול שלה, על הצבע שלה (כן… אצלי בדמיון – לכל מילה יש צבע או גוון), על האופן שבו היא התגלגלה לי בפה ועל מה שהיא גרמה לי להרגיש או לחשוב.
בהמשך – הייתי בודקת את עצמי במילון אבן שושן, ומגלה שלא טעיתי.
אף פעם.
זה היה עונג גדול.
עונג ללא שם או יעוד ברור.

כיום, במרחק שנות אור (ואולי מצמוץ) מאותה ילדות של התבסמות ממילים, ממצלולים ומחריזות, כאשר כבר ברור לי שמדובר ביעוד, אני מגייסת בעצימת עיניים את הילדה ההיא שהייתי, מכירה לה את האדם שהפכתי להיות, ושתינו יחד כותבות מילים להלחנה ומילים ללחנים קיימים – תוך שיתוף פעולה עם מלחינים ועם אמנים מבצעים…

בעיני, שיתוף פעולה מוצלח בין מילים למנגינה – הוא תמיד בגדר נס:
בין אם מילים קיימות הולחנו להפליא והצמיחו כנפיים, ובין אם לחן עירום הולבש בחליפת מילים מדוייקת שעטפה אותו במשמעות או חשפה את האמירה האילמת שהסתתרה בו.
את שיתופי הפעולה שיצאו לאור תוכלו לפגוש כאן, באתר.
כל שיר נוסף שיצא (לבוש) ממחבואו – יוצג כאן בהמשך.

מוזמנים לשוב ולהתעדכן!

רחלי